מערת רבי שמעון במקורותינו

סיפור התחבאותו של רשב"י במערה

אזל הוא ובריה טשו בי מדרשא כל יומא הוה מייתי להו דביתהו ריפתא וכוזא דמיא וכרכי כי תקיף גזירתא א"ל לבריה: נשים דעתן קלה עליהן, דילמא מצערי לה ומגליא לן. אזלו טשו במערתא, איתרחיש ניסא איברי להו חרובא ועינא דמיא, והוו משלחי מנייהו והוו יתבי עד צוארייהו בחלא, כולי יומא גרסי, בעידן צלויי לבשו מיכסו ומצלו והדר משלחי מנייהו כי היכי דלא ליבלו איתבו תריסר שני במערתא, אתא אליהו וקם אפיתחא דמערתא, אמר מאן לודעיה לבר יוחי דמית קיסר ובטיל גזירתיה, נפקו חזו אינשי דקא כרבי וזרעי, אמר: מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה? כל מקום שנותנין עיניהן מיד נשרף, יצתה בת קול ואמרה להם: להחריב עולמי יצאתם? חיזרו למערתכם, הדור אזול איתיבו תריסר ירחי שתא אמרי משפט רשעים בגיהנם י"ב חדש, יצתה בת קול ואמרה: צאו ממערתכם, נפקו כל היכא דהוה מחי ר' אלעזר הוה מסי ר"ש אמר לו: בני, די לעולם אני ואתה בהדי פניא דמעלי שבתא חזו ההוא סבא דהוה נקיט תרי מדאני אסא ורהיט בין השמשות, אמרו ליה: הני למה לך? אמר להו: לכבוד שבת, ותיסגי לך בחד חד כנגד זכור וחד כנגד שמור, א"ל לבריה: חזי כמה חביבין מצות על ישראל, יתיב דעתייהו… שמע ר' פנחס בן יאיר חתניה ונפק לאפיה עייליה לבי בניה הוה קא אריך ליה לבישריה חזי דהוה ביה פילי בגופיה הוה קא בכי וקא נתרו דמעת עיניה וקמצוחא ליה, א"ל: אוי לי שראיתיך בכך, א"ל: אשריך שראיתני בכך, שאילמלא לא ראיתני בכך לא מצאת בי כך דמעיקרא כי הוה מקשי ר"ש בן יוחי קושיא הוה מפרק ליה ר' פנחס בן יאיר תריסר פירוקי לסוף כי הוה מקשי ר"פ בן יאיר קושיא הוה מפרק ליה רשב"י עשרין וארבעה פירוקי.

שבת ל"ג ע"ב

מעלת המערה

בַּר יוֹחָאי, מוֹשַׁב טוֹב יָשַׁבְתָּ, יוֹם נַסְתָּ יוֹם אֲשֶׁר בָרַחְתָּ, בִּמְעָרַת צוּרִים שֶׁעָמַדְתָּ, שָׁם קָנִיתָ הוֹדְךָ וַהֲדָרֶךָ.

פיוט "בר יוחאי" (רבי שמעון לביא)

והנה עוד יותר למעלה בקודש נאדר מגודל קדושת המערה כבר כתבתי בספרנו ביאור השיר בר יוחאי בשם האריז"ל, שהיא אותה המערה אשר עמדו שם משה ואליהו הנביא זכור לטוב, והיא היא המערה שנבראת בערב שבת בין השמשות.

ספר "מדות רשב"י" (לר' ישעיה אשר זעליג מרגליות) עמ' ל'

פי' הסכים על ידוי דעבד ליה ניסא במערת משה ואליאו ז"ל תליסר שנין, חרובא ועינא דמיא, ועסיק באורייתא עילאה הוא ובריה, ופרסא דעמודא דנורא כל יומא בביתיה מפסיק דלא יעול מאן דלא איתחזי לרזין דעתיק יומין…

ספר "לבנת הספיר" (לר' דוד בנו של רבי יהודה החסיד) פרשת בראשית, ג' ע"א:

תנו רבנן, עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות, ואלו הן: באר ומן וקשת, הכתב והמכתב והלוחות, קברו של משה, ומערה שעמד בה משה ואליהו, פתיחת פי האתון ופתיחת פי הארץ לבלוע את הרשעים.

פסחים נ"ד ע"א

ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: אלמלי נשתייר במערה שעמד בה משה ואליהו כמלא נקב מחט סדקית – לא היו יכולין לעמוד מפני האורה, שנאמר כי לא יראני האדם וחי.

מגילה י"ט ע"ב

שמעון שגינה יהרג. דע כי הרשב"י ע"ה היה ניצוץ ממשה רבינו ע"ה, וכשם שמשה ברח מפני חרב פרעה והשיג שלימותו שם במדבר, כך הרשב"י ברח מפני הקיסר והשיג שלימותו שם במערה המדברה בלוד (נדצ"ל: במדברא דלוד), וז"ש בזהר רות: מי לאו גדול כמשה. מהרב זלה"ה.

כתבי האר"י ז"ל, לקוטי הש"ס, שבת

דברים אלו צריכים ביאור. דע שאין ספק, כי יש מקומות בעולם מיוחדים לדבר קדושה אלקית ביותר, ובפרט המערה שהיה רבי שמעון בן יוחאי הקדוש נטמן ראוי לזה. ואין ספק שהיה נגלה אליהו להקדוש רשב"י כמה פעמים במערה, והיה גלוי של אליהו נמצא שם בשכבר, גם עתה נגלה שם אליהו.

מהר"ל נצח ישראל פכ"ח

תנו רבנן, עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות, ואלו הן: באר ומן וקשת, הכתב והמכתב והלוחות, קברו של משה, ומערה שעמד בה משה ואליהו, פתיחת פי האתון ופתיחת פי הארץ לבלוע את הרשעים.

פסחים נ"ד ע"א

מעלת השגותיו של רשב"י במערה

ואמר חזקיה א"ר ירמיה משום רשב"י יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין מיום שנבראתי עד עתה ואילמלי אליעזר בני עמי מיום שנברא העולם ועד עכשיו ואילמלי יותם בן עוזיהו עמנו מיום שנברא העולם עד סופו ואמר חזקיה א"ר ירמיה משום רשב"י ראיתי בני עלייה והן מועטין אם אלף הן אני ובני מהן אם מאה הם אני ובני מהן אם שנים הן אני ובני הן.

סוכה מה ע"ב

רשב"י היה במערה י"ג שנה, ונראה לו בדרך מראות אלהים גודל כבודו, והיה יודע בעצמו שהוא חסיד גדול, והיה אומר יכול אני לפטור העולם, כגון זה האמור בסדום: אם אמצא שם כך וכך צדיקים ונשאתי לכל המקום בעבורם, מיום שנבראתי עד עכשיו, כלומר בזכותי יתקיים העולם.

רבינו חננאל שם

בימי רשב"י זללה"ה, אחרי י"ג שנה אשר היה במערה נפתחו שערי החכמה עליו להאיר לכל ישראל עד קץ הימין…  אך בזמן ר' שמעון בן יוחאי זללה"ה אז התחיל להתפשט זה המ"ה, ואז נעשה הזהר, בסוד, ויאמר אלהים יהי אור… ותדע מה עשה רשב"י במערתו, ומהו ענין הזהר… לפי שעשה תיקון גדול הזה אחר שכבר הקלקול נתגבר כל כך, וזמן כל כך רב, הוצרך שיכין רשב"י עצמו הכנה גדולה, והוא ענין המערה. ובאמת הוצרך לברוח, כמו שברח משה לפני פרעה. וישב במערה י"ב שנים מתחלה, ויצא אחר כך וחזר עוד וישב שנה אחת… והנה כתוב, עלית למרום שבית שבי, שמדבר על רשב"י ע"ה, כי שב"י ר"ת ש'מעון ב'ן י'וחאי כידוע, וזהו בעלותו לבחינה זו… וברח אל המערה… ונעשה בחינת התיבה והוכן ענין הזהר… ונמצא שבהיות רשב"י במערה, נעשה מציאות התיבה לעשות הזהר כנ"ל, שהיו מתגלים כל אותם המאורות שהיו נסתרים עד הזמן ההוא… וכלל התיקונים הוא סוד, משפט רשעים בגיהנם י"ב חדש, והוא ענין החרוב שנולד להם… בעלות רשב"י זללה"ה לאימא בסוד המערה כנ"ל, היה צריך להוציא כל נשמות ישראל מאחיזת התהום שהוא הגיהנם. ועל כן הוצרכו לעמוד בתחלה י"ב שנים ואחר כך י"ב חדשים… והנה אליהו היה שבא להודיע להם דבטלה גזירתא. ועכ"ז לא בא ואמר להם, אלא כלאחר יד בא להם השמועה. והאמת כי כאשר תיקון הזהר הוא שנתקן שם, על כן בא אליהו, כי הוא באמת העיקרי בגילוי הנשמות אשר נגלה בחיבור ספר הזהר… ונמצא שבריחת רשב"י עשתה ענין התיבה, שבסודה נעשה הזהר… הנה רשב"י חיבר ספר הזהר, לפי ההארה אשר הגיע אליו בהתקנו במערה.

הרמח"ל, אדיר במרום א

רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי הָלַךְ לוֹ וּבָרַח לְמִדְבַּר לוֹד (עיין ב"ניצוצי זהר" שמדבר לוד הוא באיזור פקיעין), וְנִגְנַז בִּמְעָרָה אַחַת, הוּא וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּנוֹ. הִתְרַחֵשׁ לָהֶם נֵס, וְיָצָא לָהֶם חָרוּב אֶחָד וּמַעְיַן מַיִם אֶחָד. אָכְלוּ מֵאוֹתוֹ חָרוּב, וְשָׁתוּ מֵאוֹתָם מַיִם. הָיָה אֵלִיָּהוּ, זָכוּר לַטּוֹב, בָּא אֲלֵיהֶם כָּל יוֹם פַּעֲמַיִם, וּמְלַמֵּד אוֹתָם. וְלֹא יָדַע אִישׁ עֲלֵיהֶם. יוֹם אֶחָד הָיוּ שׁוֹאֲלִים הַחֲכָמִים בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ, וְאוֹמְרִים קְלָלוֹת שֶׁבְּתוֹרַת כֹּהֲנִים, הֵן כְּנֶגֶד בַּיִת רִאשׁוֹן. קְלָלוֹת שֶׁבְּמִשְׁנֵה תוֹרָה כְּנֶגֶד בַּיִת שֵׁנִי וְגָלוּת אַחֲרוֹן. הַקְּלָלוֹת שֶׁבְּתוֹרַת כֹּהֲנִים יֵשׁ בָּהֶן הַבְטָחוֹת וַחֲבִיבוּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּתוּב (ויקרא כו) וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְגוֹ'. וְכָתוּב, וְאַף גַּם זֹּאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם. הַקְּלָלוֹת שֶׁבְּמִשְׁנֵה תוֹרָה אֵין בָּהֶן הַבְטָחוֹת, וְאֵין בָּהֶן נֶחָמָה כְּלָל, כַּכָּתוּב בַּקְּלָלוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִים. קָם רַבִּי יְהוּדָה בַּר אִלְעַאי וְאָמַר, חֲבָל עַל חֶסְרוֹנוֹ שֶׁל בַּר יוֹחַאי, וְאֵין מִי שֶׁיּוֹדֵעַ עָלָיו. וְאִלּוּ יָדְעוּ, אֵין רְשׁוּת לְגַלּוֹת אוֹתוֹ. רַבִּי יוֹסֵי בֶּן רַבִּי יְהוּדָה קָם יוֹם אֶחָד בַּבֹּקֶר, רָאָה אֶת כָּל אוֹתָם עוֹפוֹת שֶׁהֵם הָיוּ טָסִים, וְיוֹנָה אַחַת הוֹלֶכֶת בֵּינֵיהֶם. קָם עַל רַגְלָיו וְאָמַר: יוֹנָה, יוֹנָה נֶאֱמָנָה, מִיּוֹם הַמַּבּוּל דְּמוּת הָעָם הַקָּדוֹשׁ לָךְ יָפֶה וְלָךְ נָאֶה. לְכִי וַעֲשִׂי לִי שְׁלִיחוּת אַחַת לְבַר יוֹחַאי, בַּמָּקוֹם שֶׁהוּא שָׁם. הִסְתּוֹבְבָה אוֹתָהּ הַיּוֹנָה וְעָמְדָה לְפָנָיו. כָּתַב פֶּתֶק אֶחָד, וְאָמַר מַה שֶּׁאָמַר. וְעָמְדָה הַיּוֹנָה וְלָקְחָה אוֹתוֹ בְּפִיהָ, וְהָלְכָה אֶל רַבִּי שִׁמְעוֹן, וְשָׂמָה אוֹתוֹ בִּכְנָפֶיהָ. הִסְתַּכֵּל בְּאוֹתוֹ הַפֶּתֶק וּבָכָה, הוּא וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּנוֹ, וְאָמַר: אֲנִי בּוֹכֶה עַל הַפְּרֵדָה מִן הַחֲבֵרִים, וַאֲנִי בּוֹכֶה עַל הַדְּבָרִים הַלָּלוּ שֶׁלֹּא הִתְגַּלּוּ לָהֶם, מַה יַּעֲשׂוּ הַדּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים אִם יַשְׁגִּיחוּ בָּזֶה. בֵּינְתַיִם בָּא אֵלִיָּהוּ, זָכוּר לַטּוֹב, וְרוֹאֶה שֶׁבּוֹכֶה. אָמַר, הָיִיתִי מְזֻמָּן לִשְׁלִיחוּת אַחֶרֶת כָּעֵת, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׁלַח אוֹתִי לְשַׁכֵּךְ אֶת דִּמְעוֹתֶיךְ. אִי רַבִּי, אִי רַבִּי, לֹא הָיָה צָרִיךְ כָּעֵת לְגַלּוֹת לַצַּדִּיקִים הַדְּבָרִים הַלָּלוּ. בֵּינְתַיִם עָבְרָה רוּחַ אַחַת וְהִפְרִידָה אוֹתָם, וְעָלָה אֵלִיָּהוּ בְּתוֹךְ גַּלְגַּל שֶׁל אֵשׁ, וְנִשְׁאָר רַבִּי שִׁמְעוֹן, וּבָכָה וְנִרְדַּם עַל פֶּתַח הַמְּעָרָה. בֵּינְתַיִם בָּא אֵלִיָּהוּ, זָכוּר לַטּוֹב, וְאָמַר: קוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן וְהִתְעוֹרֵר מִשְּׁנָתְךְ. אַשְׁרֵי חֶלְקְךְ, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה בִּכְבוֹדְךְ… כָּתַב פֶּתֶק לְעֵת עֶרֶב, וְשָׂם אוֹתוֹ בְּפִי הַיּוֹנָה, וְהָלְכָה אֶל רַבִּי יוֹסֵי, שֶׁהָיָה בִמְקוֹמוֹ וְעֵינָיו מְצַפּוֹת. כֵּיוָן שֶׁרָאָה אוֹתָהּ, אָמַר: יוֹנָה, כַּמָּה אַתְּ נֶאֱמָנָה מִכָּל עוֹף הַשָּׁמַיִם. קָרָא עָלֶיהָ, וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב וְהִנֵּה עֲלֵה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ. נָטַל הַפֶּתֶק, וְנִכְנַס לַחֲבֵרִים וְהֶרְאָה לָהֶם, וְסִפֵּר לָהֶם הַמַּעֲשֶׂה. תָּמְהוּ. בָּכָה רַבִּי יְהוּדָה וְאָמַר: וַי! אַף עַל גַּב שֶׁאֵינֶנּוּ יוֹדְעִים עָלָיו – מְקוֹם שֶׁיִּפּוֹל הָעֵץ שָׁם יְהוּא. הַמָּקוֹם שֶׁשָּׁם בַּר יוֹחַאי, הַחֲבֵרִים עִמּוֹ, וּמִתְעוֹרְרִים מִמֶּנּוּ וְלוֹמְדִים מִמֶּנּוּ. אַשְׁרֵי נַפְשׁוֹ שֶׁל בַּר יוֹחַאי, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה עִמּוֹ נִסִּים, וְהוּא גוֹזֵר – וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַיֵּם, וְעָתִיד לִהְיוֹת רֹאשׁ לַצַּדִּיקִים שֶׁיּוֹשְׁבִים בְּגַן עֵדֶן. וִיקַבֵּל פְּנֵי שְׁכִינָה, וְיִרְאֶה אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְיִשְׁתַּעֲשַׁע עִם הַצַּדִּיקִים, וְיֹאמַר לָהֶם: בֹּאוּ נִשְׁתַּחֲוֶה וְנִכְרָעָה נִבְרָכָה לִפְנֵי ה' עֹשֵׂנוּ.

זוהר חדש כי תבוא, בתרגום

המערה והמשיח

ר' יהושע בן לוי אשכח לאליהו דהוי קיימי אפיתחא דמערתא דרבי שמעון בן יוחאי אמר ליה אתינא לעלמא דאתי אמר ליה אם ירצה אדון הזה אמר רבי יהושע בן לוי שנים ראיתי וקול ג' שמעתי אמר ליה אימת אתי משיח אמר ליה זיל שייליה לדידיה והיכא יתיב אפיתחא דקרתא ומאי סימניה יתיב ביני עניי סובלי חלאים וכולן שרו ואסירי בחד זימנא איהו שרי חד ואסיר חד אמר דילמא מבעינא דלא איעכב אזל לגביה אמר ליה שלום עליך רבי ומורי אמר ליה שלום עליך בר ליואי א"ל לאימת אתי מר א"ל היום אתא לגבי אליהו א"ל מאי אמר לך א"ל שלום עליך בר ליואי א"ל אבטחך לך ולאבוך לעלמא דאתי א"ל שקורי קא שקר בי דאמר לי היום אתינא ולא אתא א"ל הכי אמר לך היום אם בקולו תשמעו.

סנהדרין צח ע"א

רבי מנחם מענדל מוויטעפסק זי"ע, אמר: אם יניחו לו לגור שנה אחת בעיר פקיעין, אזי יביא את משיח צדקינו, ואכן נתיישב בפקיעין, מה עשה הבעל דבר, הביא זאבים על עיר פקיעין, והערביים מפקיעין אמרו שהזאבים באו מהעבירות של זה הזקן, וגירשו את הרר"מ מפקיעין.

מפי האדמור מתולדות אהרן זי"ע

גדולי ישראל ומערת הרשב"י

ורשב"י ובנו שמחו לקראתכ' בקרותכם זוהר על מערתם ובכפר הסמוך להם… ובכן תדע כי הם שמחים מאד בקרותכ' זוהר על מערתם או בכפר הסמוך להם ואם תתמידו לקרות כן יגלו לכם רזין עלאין וכלהו רמיזין בזוהר אלא דלא מסתכלי בהו עד דיתגלו לון ואז ידעו למפרע אתר דרמזו להון דהא בהאי זוהר דבנייכו רמיזי כמה רזין עלאין דלי' לון חושבנ' אלא דבני נשא לא מרגישין בהו וכד יתגלו להו ירגישו בהם ואתה שלום.

מגיד מישרים (דברי המגיד לר' יוסף קארו) אמור

הערה: במקור הדברים ניתן להבין שהביטוי "מערתם" מתייחס למערה בפקיעין. המשך המשפט "אלא כיון דהקפתם לרבי אלעזר", עוסק במירון. כך גם בהמשך, התיאור עובר מהקפת מקום קבורתם במירון, לקריאת הזוה"ק במערה בפקיעין. יש לציין, שניתן להבין גם אחרת, ויתכן שכל הקטע עוסק במערת קבורת הרשב"י ובנו במירון

הלכנו כולנו לכפר פקיעין תוב"ב, שהוא ודאי א"י כצפת וטבריא. ויש שם המערה שבה נטמן רשב"י ע"ה והחרוב שממנו היה מתפרנס, וקדשנו עצמנו שם ולמדנו שם ב' חודשים, סיוון ותמוז.

ר' חיים בן עטר, בעל האור החיים הקדוש (מובא באגרות ארץ ישראל לאברהם יערי, עמ' 263)

וסיפר לי ר' ראובן מסאטנוב, שכל כך הוא גדול, שעל צמרת האילן… ישב עם כמה אנשים ולמדו זהר בחבורה.

ר' שמחה בן ר' יהושע מזאלאזיץ (ספר אהבת ציון)

הלכנו בהיחפז להתפלל תפילת שחרית אל פתח המערה אשר היה טמון בו התנא רבי שמעון בר יוחאי ואלעזר בנו שלש עשרה שנה. החרוב עומד שם עוד לפני פתח המערה. התפללנו שם בציבור תחת צל החרוב, אמרנו שם זהר אצל פתח המערה, ואל תוכו לא הלכנו…

רבי מנחם מנדיל מראבין (מסע מירון)

גדולי ישראל בדורות האחרונים שביקרו במערה

המקובל הרב דניאל פריש זצ"ל, מחבר פירוש "מתוק מדבש" על הזוה"ק, היה מגיע למערת הרשב"י ועוסק בתורת הנסתר.

מסופר גם על הרב גורן זצ"ל שהיה מגיע לפקיעין בל"ג בעומר, ומלמד תורה במערת הרשב"י, והיו עושים שם סעודה בשירים וריקודים.

זיהוי מערת הרשב"י בפקיעין

ואטמר י"ג שנים בחד מערתא דפקיעין…

ספר אור החמה לרבי אברהם אזולאי, בשם ר' חיים ויטאל, דף טו ע"א

המערה ול"ג בעומר

ל"ג בעומר בעצמו בכל מקום נוהגין להתיר בין לפי מנהגו של רבינו הב"י ובין לפי מנהגינו מפני שמחזיקין היום הזה לקצת יום טוב וגם במנחה שלפניו ורגילין לקרותו הלולא דרשב"י ובארץ ישראל מרבין בתפלה ובהדלקת נרות על קברו הקדוש ואומרים שנסתלק ביום זה וגם יצא מהמערה ביום זה

ערוך השולחן אורח חיים סימן תצג סעיף ז

תוכן ענינים