הסיפור של מערת רבי שמעון
אזלו טשו במערתא איתרחיש ניסא איברי להו חרובא ועינא דמיא והוו משלחי מנייהו והוו יתבי עד צוארייהו בחלא כולי יומא גרסי בעידן צלויי לבשו מיכסו ומצלו והדר משלחי מנייהו כי היכי דלא ליבלו
מסכת שבת לג,ב
תרגום לעברית
"הלכו והתחבאו במערה. אירע נס, ובמערה עלה עץ חרובים ומעין מים, והיו רבי שמעון ורבי אלעזר משביעים את רעבונם בחרובים ובמים. במשך היום, היו מכסים את עצמם בחול ולומדים תורה. כאשר הגיע זמן התפילה, היו מנערים את החול, לובשים את בגדיהם ומתפללים. וכל-כך למה? כדי שבגדיהם לא יבלו.
גדולי הדורות על המערה
"והלכנו כולנו לכפר פקיעין... שהוא ודאי ארץ ישראל כצפת וטבריה, ויש שמה מערה שבה נטמן רשב"י עליו השלום, והחרוב שממנו היה מתפרנס, וקידשנו עצמינו שם ולמדנו שם ב' חודשים, סיוון ותמוז, בכל תנאי המדרש"
אור החיים הקדוש שהיה במערה כותב 
הלכנו בהיחפז להתפלל תפילת שחרית אל פתח המערה אשר היה טמון בו התנא רבי שמעון בר יוחאי ואלעזר בנו שלש עשרה שנה. החרוב עומד שם עוד לפני פתח המערה. התפללנו שם בציבור תחת צל החרוב, אמרנו שם זהר אצל פתח המערה, ואל תוכו לא הלכנו…
רבי מנחם מנדיל מראבין (מסע מירון)
ורשב"י ובנו שמחו לקראתכ' בקרותכם זוהר על מערתם ובכפר הסמוך להם… ובכן תדע כי הם שמחים מאד בקרותכ' זוהר על מערתם או בכפר הסמוך להם ואם תתמידו לקרות כן יגלו לכם רזין עלאין וכלהו רמיזין בזוהר אלא דלא מסתכלי בהו עד דיתגלו לון ואז ידעו למפרע אתר דרמזו להון דהא בהאי זוהר דבנייכו רמיזי כמה רזין עלאין דלי' לון חושבנ' אלא דבני נשא לא מרגישין בהו וכד יתגלו להו ירגישו בהם ואתה שלום.
מגיד מישרים (דברי המגיד לר' יוסף קארו) אמור
Previous
Next
